בד׳ לית. אך ״לאחיך״ הוא המקור ל׳לישראל׳.
בב1 נוסף: וכו׳. בת2: וג׳. ובד׳ (גם פ): והתעלמת מהם. אך דילג על מילים בכתוב.
בד׳ נוסף: לו. אך בכתבי־היד לית.
ב1 (מ׳שהוא׳): שמחזיק. ד (גם פ, ק): שהוא מחזיק.
ד: יד. שינוי לשון לגריעותא.
בת1 לית. וכך ד (גם פ, ק).
ב1, ת2: אמנה.
ב1: שלום. וכך ד (גם פ, ק). וכך היה בת2 ותוקן כבפנים (ונראה שפירושו: דרכי השלום של התורה, ע׳ הל׳ מלכים י, יב).
בד׳ (גם פ, ק) נוסף: אבל אם לא אמר לו כן אסור. תוספת לשם הבהרה.
ב1, ת2-1: גוי.
כך ב1, ת2-1, וכ״ה להלן הל׳ י״ז. א: והעושה.
בד׳ נוסף: ישראל. ואין בכך צורך.
ת1: בחצר. וכך ד (גם פ, ק).
ד (גם פ, ק) [מ׳ממנו׳]: הבעלים ממנו. שינוי לשון שלא לצורך.
ב1: ומצויה. וכ״ה לפנינו בגמ׳
בבא מציעא כב:. ד (גם ק): ומצויה היא.
ב1: דלת. וכך ד (גם פ, ק). ויש להבין שזוהי כוונת נוסח הפנים.
ב1: לרשות.
בת2 לית. ובד׳ (גם פ) לית מ׳ממנו׳. אך נראה שהלימוד נסמך גם על ״ממנו״, ממנו ולא על ידו.
בד׳ לית. וחסרון הניכר הוא.
בב1 לית. וכך ד (גם פ).
בב1 לית מ׳החזירה׳. וכך ד (גם פ, ק).
ב1, ת2-1 (מ׳משמע׳): משמעו לעולם (בת1 אולי תוקן כבפנים). וכך ד (גם פ, ק).
ב1: שאינו.
בד׳ (גם פ, ק) נוסף: במה דברים אמורים בדבר שאין בו רוח חיים. תוספת לשם הבהרה.
בד׳ (גם ק) נוסף: זה. תוספת מיותרת.
ב1, ת2-1: המצוה. וכך ד (גם פ, ק).
ב1, ת1: הבעלים. וכך ד (גם פ, ק). וכך היה גם בא׳, ותוקן כבפנים.
ד: שקיים. שינוי לשון לגריעותא.
ב1: תחזירנה. וכך ד (גם פ).
ב1: ולא. וכך ד (גם פ).
ת2-1: ועבר. וכך ד (גם פ, ק).
בב1 נוסף: לא תעשה שנאמר.
בד׳ לית. קיצור מכוון.